Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ה. וע"פ זה יובן ענין שמחה של מצוה, שעד ידה נעשית יולדת זכר גם כשהאתל"ע קודמת. ויובן בהקדים שכמו שבתורה ומצות יש מעלה בכל אחד מהם (שהתורה היא בחי' פנימיות, והמצוות הם בחי' מקיף מבחי' עליונה יותר), עד"ז הוא בענין אתעדל"ע ואתעדל"ת, שמעלת האתעדל"ת הוא שממשיך אור פנימי, אך האתעדל"ע ממשיך בחי' חיצוניות מבחי' עליונה יותר (וזהו ענין עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו גו', שזהו אור עליון שבו אינו נוגע מעשה התחתונים). והנה, יש בחי' ג', והוא שלאחר שלימות האתעדל"ת נמשך אתעדל"ע מבחי' הפנימיות של הבחי' העליונה יותר (הפנימיות דכר שבכתר אשר הגלגלתא, הנמשך ע"י המצוות, הוא החיצוניות שלו).

ו. והנה, שמחה הו״ע גילוי ההעלם, ולכן ע״י שמחה של מצוה מתגלה פנימיות הכתר, וזהו בעטרת שעטרה לו אמו, שהו״ע אם הבנים שמחה. וע״י שנמשך בחי׳ הפנימיות ממש, הנה אף שנמשך בבחי׳ אתעדל״ע מ״מ יולדת זכר.

Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

חותם על ליבך הו״ע תפילין של ראש שהרצועות יורדים על הלב, וחותם על זרועך הו״ע תפילין של יד. והנה, ישנו חותם בולט וחותם שוקע, דכאשר החותם בולט, ובנמשל חותם בולט הו״ע גילוי אהבה מסותרת ע״י ק״ש (שאהבה הוא בחי׳ הר, ועי״ז נעשה הר ההר, גילוי אהבה מלמעלה), (אות ב׳) אזי נעשה חותם שוקע בשעוה, ובנמשל הו״ע התלבשות אוא״ס בחכמה, וירד הוי׳ על הר סיני, התלבשות אוא״ס בבחי׳ העלם, וזהו תפילין של יד דמיושב, שהו״ע ק״ש וברכותיה, בבחי׳ רעש גדול מלמטה למעלה. (אות ג׳) וכשהחותם שוקע, בחי׳ שמו״ע, ביטול באוא״ס, בחי׳ מצות ל״ת שלמעלה ממצות עשה, בחי׳ יראה, נמשך מלמעלה בחי׳ חותם בולט, גילוי אוא״ס למטה באופן שהלבוש (דחכמה) לא יסתיר כלל, שזהו ענין קורא בתורה (שהוא לימוד התורה אך שכבר יודע ההלכה מ״מ מצוה לעסוק בה כדי להמשיך אוא״ס ב״ה), בחי׳ וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו ואינו מניחו ליפרד. וזהו כחותם על ליבך, הרצועות דתפילין של ראש דתליין על ליבא, שענין הרצועות הם כמו כמו הקלף, שהאותיות שבתפילין הו״ע העלאת הנפש בהשגתה, והקלף הוא למעלה מהאותיות שנושא וסובל את האותיות, גילוי האהבה בלב, וימינו תחבקני.

sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ה. וע"פ זה יובן ענין שמחה של מצוה, שעד ידה נעשית יולדת זכר גם כשהאתל"ע קודמת. ויובן בהקדים שכמו שבתורה ומצות יש מעלה בכל אחד מהם (שהתורה היא בחי' פנימיות, והמצוות הם בחי' מקיף מבחי' עליונה יותר), עד"ז הוא בענין אתעדל"ע ואתעדל"ת, שמעלת האתעדל"ת הוא שממשיך אור פנימי, אך האתעדל"ע ממשיך בחי' חיצוניות מבחי' עליונה יותר (וזהו ענין עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו גו', שזהו אור עליון שבו אינו נוגע מעשה התחתונים). והנה, יש בחי' ג', והוא שלאחר שלימות האתעדל"ת נמשך אתעדל"ע מבחי' הפנימיות של הבחי' העליונה יותר (הפנימיות דכר שבכתר אשר הגלגלתא, הנמשך ע"י המצוות, הוא החיצוניות שלו).

ו. והנה, שמחה הו״ע גילוי ההעלם, ולכן ע״י שמחה של מצוה מתגלה פנימיות הכתר, וזהו בעטרת שעטרה לו אמו, שהו״ע אם הבנים שמחה. וע״י שנמשך בחי׳ הפנימיות ממש, הנה אף שנמשך בבחי׳ אתעדל״ע מ״מ יולדת זכר.

Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ג. וזהו צאינה וראינה, שמפני שהתורה באה בפנימיות לכן צריכה לבוא בלבוש, משא"כ בבחי' המקיף, בעטרה שעיטרה לו אמו (אף שהיא בחי' עליונה יותר, מ"מ מפני שהיא באה בבחי' מקיף), לכן נאמר צאינה וראינה, לצאת מבחי' הלבושים. והנה, ענין שעטרה לו אמו אינו שנש"י עושים את בחי' העטרה, שהרי העטרה שרשה מבחי' גלגלתא דא"א (ולא שנמשכת מבחי' אמי), אלא שנש"י ממשיכים את העטרה שתומשך להיות כתר ומקיף על י' ספירות דאצי' (עד"מ מבני המדינה שמכתירים את המלך, שהכתר והעטרה היתה עשויה מכבר, ובני המדינה שמים את העטרה בראשו של המלך).

ד. וזהו וממדבר מתנה, דהנה מדבר הוא בחי' אשר לא ישב אדם שם, אדם הוא בחי' התחלקות קוין די' ספירות, שיש בהם שינויים בין קטנות לגדלות, וזהו שישנם שינויים בציור פני אדם, אך בחי' לא אדם הוא למעלה מבחי' אדם, בחי' המצח, רצון שלמעלה משינויים, וע"ז נאמר כי לא אדם הוא להינחם, שהוא למעלה מבחי' השינויים דקטנות וגדלות. ועד"ז בעבודת האדם, דהעבודה והאהבה שע"פ השגה וטעם ודעת, הוא בחי' אדם, ובה ישנן שינויים מקטנות לגדלות, משא"כ בבחי' הרצון הוא למעלה מטו"ד ובה אין שינויים, ולכן מבחי' זו ישנו הכפרה, והוא בחי' הציץ שעל המצח.

Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ד. בעטרה שעיטרה לו אמו, עטרה הוא הכתר שנעשה מאבנים והוא למעלה מהראש, וקאי על אותיות התורה והתפילה המלובשים בגשמיות. וזהו ענין ב' כתרים כנגד נעשה ונשמע, נשמע הו"ע הביטול לשמוע את השכינה שמדברת כשלומד, ונעשה הוא הביטול לבעל הרצון. וממדבר מתנה, מדבר אשר לא ישב אדם שם הוא בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' אדם העליון.
בנות ירושלים הם הנשמות לפני שירדו למטה שהם בבחי' יראה שלם (שלמעלה מהמלאכים שהיראה שלהם מוגבלת) ובנות ציון קאי על הנשמות שבג"ע אחר שירדו לעוה"ז, שציון הוא הלבוש (מלשון ת״ח שבבל מצויינים, היינו מלובשים), שהם מלובשים בלבושים שנעשו מעסק התורה והמצוות כדי שיוכלו ליהנות מזיו השכינה. וזהו צאינה מבחי' הלבוש, כי הלבוש הוא בשביל ההשגה, אך העטרה היא למעלה מהשגה.

להבין ענין הטעם למה שהאתעדל"ע כו' (כב,ב)
אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, שכאשר האתעדל"ת מעוררת את האתעדל"ע אזי האהבה היא בבחי' זכר, מי לי בשמים, שלא ע"מ לקבל פרס. והוא מפני שהאתעדל"ע הנמשכת מצד עצמה, מצד כי חפץ חסד הוא מבחי' חיצונית, ולכן פועל רק חידוש הישנות. אך האתעדל"ע הנמשכת ע"י העלאת מ"ן הוא מבחי' פנימיות.
ב. ועד"ז יובן בענין ההפרש בין תורה למצות, שהתורה מחכמה נפקת אך שרשה הוא ממוחין סתימאין, בחי' פנימיות הכתר (ובחי' זו תתגלה לעתיד, ישקני מנשיקות פיהו, והארה מבחי' זו מתגלה לנשמות בג"ע), ומפני שהיא בבחי' פנימיות לכן הפליגו במעלת התורה על המצות, אך שרש המצוה הוא מבחי' גלגללתא דא"א, כתר שבכתר, ולכן אף שהיא מבחי' חיצונית (ע"ד הגלגולת לגבי הראש) מ"מ היא בבחי' חיצוניות של המקיף שלמעלה מעלה מבחי' הפנימי, ולכן המעשה הוא העיקר.
Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

צאינה וראינה בנות ציון (כא, ב)
ביאור השם הקדוש ברוך הוא. קדוש בו' מורה על המשכת הארה מקדושתו ית' להיות ממכ"ע וסוכ"ע, דהקב"ה מצד עצמו הוא אחדות פשוטה, ורק הארה נמשכת לעולמות, אך גם הארה זו היא בבחי' קדוש ומובדל שאינה מקבלת שינויים מהעולמות (שלא כמו הנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף).
ב. שאו ידיכם קודש, שצריך להמשיך בחי' קודש בו' מבחי' קדש העליון שאינו בגדר עלמין כלל, וזהו הקדוש ברוך הוא, ברוך לשון המשכה, והמשכה זו הוא ע"י בנ"י, ע"י שאו ידיכם קודש, ב׳ הידיים הם בחי' שמע וברוך שם, יחודא עילאה ויחודא תתאה. וזהו לא זז מחבבה עד שקראה אמי, שכמו שהאם מברכת את בנה, כך בנ"י מברכים לאביהם שבשמים, שממשיכים בחי' קדוש.
ג. ישראל הוא לי ראש, בחי' מוחין וגלגולת, היינו שישראל ממשיכים אוא"ס בחכמה, ע"י לימוד התורה, וממשיכים בחי' רצון וגולגולת ע"י ביטול רצון. ועד"ז ממשיכים בחי' אוא"ס בחסד ע"י עשיית חסד למטה, ועד"ז בשאר הספירות. שהמשכת בחי' אדם העליון בציור עשר ספירות הוא ע"י עשר כוחות הנפש, וזהו דהקב"ה קרא לכנס"י אמי.
Sichos.net

Support the show (https://www.paypal.com/donate?hosted_button_id=SVCNKGSMCEANE)

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ג. וביאור ענין זה הנה ישנם ע"ס מלמעלה באור ישר ובאור חוזר, שענין אור חוזר הוא שע"י הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע בוקעים האורות ועולים בבחי' אור חוזר ומעשה כח"ב למטה. ובנפש האדם, הרי זה שעי"ז שנפלו למטה בגוף נעשה בחי' בכל מאדך למעלה מהשתלשלות (בחי' המלאכים), ממעמעקים קראתיך הוי', להיות המשכה בע"ס דאצי'. וזהו בחי' מראה, בחי' אור חוזר.

ד. השמיעיני את קולך, כי קולך ערב, המשכת בחי' התענוג, הכתר, בתורה, שזה נעשה לאחר התפילה בחי' בכל מאדך. (משא"כ ע"י התורה שלנו התפילה ממשיכים רק מבחי' חכמה). ומראיך נאוה קאי על המצות. בחי' תפארת שנעשה כתר לז"א.Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

עוד ביאור הדברים ע"פ יונתי בחגוי הסלע (יט, ב)
נובלות חכמה שלמעלה תורה, שבתורה נמשכה בבחי' מדות דאצי' (כשר פסול, טמא טהור, הוא מבחי' מדות), אך ישראל עלו במחשבה, בבחי' אהעליונה שבמחשבה (וחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות לתחתון, וא"כ בחי' העליונה שבחכמה דבורה הכתר). והנה, ישנם נשמות שהם מיוחד או"א והם אחים ורעים לז"א, שגם בירידתם למטה הם בבחי' אצי', ויש נשמות שנולדים בבריאה מיחוד זו"ן דאצי'. אך מ"מ גם ממשות אלו שרשם באצי' ורק שרשם הוא רק בבחי' מקיף בירידתם למטה.
ב. ישראל (שעלו במחשבה, בעצמות אור אבא ששם אורה אוא"ס) ממשיכים אוא"ס באצי' ע"י התורה, ולכן נקראים רעיתי, ויפתי הוא שע"י המצות נמשך האור בבי"ע. אך בהקדמה לזה צריך להיות קומי לך, מס"נ באחד. דהנה, בעולם התהו לא הי' בחי' פרצופים, שהכלים לא היו מבוררים. ועד"ז בזמן הגלות, שבחי' ז"א סליק לעילא, ולכן המלכות נמשכת בלבוש שק דקליפה ("אלביש שמים קדרות"). ולכן צריך מס"נ באחד, שעי"ז נעשה יחוד או"א (שזהו ע"י המשכת אוא"ס שלמעלה מאו"א), ועי"ז נמשך תוספת אור בז"א ועי"ז המלכות מתתקנת ועולה מהקליפה. וזהו בזמן יצי"מ, שאז נתבטל ההסתר דאלביש שמים קדרות, "הסתיו עבר הגשם חלף". אך בזמן הגלות נאמר "יונתי בחגוי הסלע",שאינה יכולה להיות בבחי' "קומי לך", והעצה לזה הוא "הראיני את מראיך" שההסתר אינו אלא בבחי' מראה כדי שיצעק אל ה'.
Sichos.net