Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ה. וע"פ זה יובן ענין שמחה של מצוה, שעד ידה נעשית יולדת זכר גם כשהאתל"ע קודמת. ויובן בהקדים שכמו שבתורה ומצות יש מעלה בכל אחד מהם (שהתורה היא בחי' פנימיות, והמצוות הם בחי' מקיף מבחי' עליונה יותר), עד"ז הוא בענין אתעדל"ע ואתעדל"ת, שמעלת האתעדל"ת הוא שממשיך אור פנימי, אך האתעדל"ע ממשיך בחי' חיצוניות מבחי' עליונה יותר (וזהו ענין עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו גו', שזהו אור עליון שבו אינו נוגע מעשה התחתונים). והנה, יש בחי' ג', והוא שלאחר שלימות האתעדל"ת נמשך אתעדל"ע מבחי' הפנימיות של הבחי' העליונה יותר (הפנימיות דכר שבכתר אשר הגלגלתא, הנמשך ע"י המצוות, הוא החיצוניות שלו).

ו. והנה, שמחה הו״ע גילוי ההעלם, ולכן ע״י שמחה של מצוה מתגלה פנימיות הכתר, וזהו בעטרת שעטרה לו אמו, שהו״ע אם הבנים שמחה. וע״י שנמשך בחי׳ הפנימיות ממש, הנה אף שנמשך בבחי׳ אתעדל״ע מ״מ יולדת זכר.

Sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

חותם על ליבך הו״ע תפילין של ראש שהרצועות יורדים על הלב, וחותם על זרועך הו״ע תפילין של יד. והנה, ישנו חותם בולט וחותם שוקע, דכאשר החותם בולט, ובנמשל חותם בולט הו״ע גילוי אהבה מסותרת ע״י ק״ש (שאהבה הוא בחי׳ הר, ועי״ז נעשה הר ההר, גילוי אהבה מלמעלה), (אות ב׳) אזי נעשה חותם שוקע בשעוה, ובנמשל הו״ע התלבשות אוא״ס בחכמה, וירד הוי׳ על הר סיני, התלבשות אוא״ס בבחי׳ העלם, וזהו תפילין של יד דמיושב, שהו״ע ק״ש וברכותיה, בבחי׳ רעש גדול מלמטה למעלה. (אות ג׳) וכשהחותם שוקע, בחי׳ שמו״ע, ביטול באוא״ס, בחי׳ מצות ל״ת שלמעלה ממצות עשה, בחי׳ יראה, נמשך מלמעלה בחי׳ חותם בולט, גילוי אוא״ס למטה באופן שהלבוש (דחכמה) לא יסתיר כלל, שזהו ענין קורא בתורה (שהוא לימוד התורה אך שכבר יודע ההלכה מ״מ מצוה לעסוק בה כדי להמשיך אוא״ס ב״ה), בחי׳ וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו ואינו מניחו ליפרד. וזהו כחותם על ליבך, הרצועות דתפילין של ראש דתליין על ליבא, שענין הרצועות הם כמו כמו הקלף, שהאותיות שבתפילין הו״ע העלאת הנפש בהשגתה, והקלף הוא למעלה מהאותיות שנושא וסובל את האותיות, גילוי האהבה בלב, וימינו תחבקני.

sichos.net

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ה. וע"פ זה יובן ענין שמחה של מצוה, שעד ידה נעשית יולדת זכר גם כשהאתל"ע קודמת. ויובן בהקדים שכמו שבתורה ומצות יש מעלה בכל אחד מהם (שהתורה היא בחי' פנימיות, והמצוות הם בחי' מקיף מבחי' עליונה יותר), עד"ז הוא בענין אתעדל"ע ואתעדל"ת, שמעלת האתעדל"ת הוא שממשיך אור פנימי, אך האתעדל"ע ממשיך בחי' חיצוניות מבחי' עליונה יותר (וזהו ענין עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו גו', שזהו אור עליון שבו אינו נוגע מעשה התחתונים). והנה, יש בחי' ג', והוא שלאחר שלימות האתעדל"ת נמשך אתעדל"ע מבחי' הפנימיות של הבחי' העליונה יותר (הפנימיות דכר שבכתר אשר הגלגלתא, הנמשך ע"י המצוות, הוא החיצוניות שלו).

ו. והנה, שמחה הו״ע גילוי ההעלם, ולכן ע״י שמחה של מצוה מתגלה פנימיות הכתר, וזהו בעטרת שעטרה לו אמו, שהו״ע אם הבנים שמחה. וע״י שנמשך בחי׳ הפנימיות ממש, הנה אף שנמשך בבחי׳ אתעדל״ע מ״מ יולדת זכר.

Sichos.net